<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פכ"ב</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אחר ברכות אלו נהגו לומר פרשת צו את בני ישראל וגו' שהיא פרש' התמידין ופרק בענין הקרבנו' במקומן ובמקום אכילתן ובזמן אכילתן ואיזה מהם כליל ואחר פרק זה ברייתא דר' ישמעאל הורה בה המדות שהתורה נדרשת בהן. הכוונה בסדר הזה לפי שאמרו חז"ל שהקורא בתורת עולה כאלו הקריב קרבן עולה. בתורת חטאת כאלו הקריב קרבן חטאת. וכן בכולם. עוד אמרו לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא. לפיכך נהגו לומר כל ישראל כל יום ויום בתחלת תפלתם פרשת תמיד שהיא מן התורה. ואי זה הוא מקומן שהיא משנה. וברייתא דר' ישמעאל שהיא מדרש בגמרא במקום גמרא. עוד אמרו חז"ל יהא חלקי עם גומרי ההלל בכל יום וכוונתם לפסוקי דזמרה שהם מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. וכן אמרו חז"ל כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. לפי שיסוד זה המזמור הוא שאין מלכות דומה למלכותו ית'. וכן התחיל ארוממך אלהי המלך. וכאשר תעיין בכל הפסוקים תמצא שכל מלכות הווה ונפסד ומלכותו קיים לעדי עד ולנצח נצחים. גם אחר המזמורים הללו נהגו לומר פרשת ויושע ה' את ישראל. לפי שאנחנו חייבים להזכיר יציאת מצרים ובמהלל נכבד כזה ראוי להזכירו. ולפי שאלו המזמורים הם מהלל ושבח נאה ראוי לסדר לפניהם ולאחריהם ברכה והם מהברכות המעולות והמפוארות והמסודרות להורות נפלאות עושה כל ית'. ולעשות פאר ועטרה לחבור הזה ראיתי לכתוב פירוש ברוך שאמר לחבבו בפי כל הבא למלאות את ידו בספר הזה. ולשבר מלתעות כל כופר ודבר השם בוזה. בו מחזה שדי יחזה. וכל מבין יאמר ברוך שאמר.
